- עִנְ׳
- עִינְבּוֹל, עִינְבָּל, עִנְ׳m. (dimin. of עֵנָב; v. אִנְבּוֹל) clapper of a bell. Kel. XIV, 4 ענבול ed. Dehr. (ed. ענבל). Sabb.58b עינבל; a. fr.Pl. עִינְכּוֹלִין, עִינְבָּלִין, עִנְ׳, Ib. ניטלו עִינְבָּלֵיהֶן if their clappers are gone; (Tosef.Kel.B. Mets.I, 13 אנבילים, אנביליהן, v. אִנְבּוֹל).Bekh.39b, v. preced.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
